בואו נתחיל בסיפור קטן. דמיינו שאתם עומדים על שפת נהר רחב ורגוע, הנהר זורם לאיטו, השמש מבצבצת מעל עצים גבוהים, קרניה מרצדות בעדינות על פני המים. השקט מסביבכם עוטף אתכם, ואולי לראשונה מזה זמן רב, אתם מרגישים איך האוויר הקריר ממלא את ריאותיכם ואת הגוף מתרפה.
אתם מתכופפים, מגלגלים אבן קטנה בכף ידכם ומביטים בה לפני שאתם משחררים אותה אל הנהר. האבן שוקעת לאיטה, והנהר בולע אותה לתוכו בלי להותיר סימן. כמו האבן הזו, גם מחשבות טורדניות יכולות להיות מושלכות בעדינות אל תוך הנהר – כל מחשבה היא רק אבן קטנה, וכל מה שאתם צריכים לעשות זה לשחרר אותה.
אתם נעמדים שוב, מתבוננים במים, ומבחינים בעלים קטנים שצפים על פני הנהר. העלים האלו מייצגים את המחשבות שמנסות לחדור אליכם. אבל כמו העלים, גם המחשבות האלו פשוט צפות, נעות עם הזרם, ואתם רק מתבוננים בהן. אין צורך להילחם בהן או לעצור אותן – הן ימשיכו להיסחף, יתרחקו מכם, וייעלמו באופק.
תוך כדי שאתם מתבוננים בעלים נעלמים, אתם מבחינים שככל שהעלים מתרחקים, הנהר הופך לצלול יותר. התחושה הזו של מים צלולים משתקפת גם בתוככם, בראשכם, בליבכם. בכל נשימה שאתם לוקחים, הנהר בתוככם מתנקה עוד ועוד, השקט מתעצם.
ואז אתם זוכרים מקום מיוחד מהעבר שלכם, מקום שבו הרגשתם בטוחים, שלווים. אולי זה חוף ים שקט, אולי יער ירוק, או אולי מקום דמיוני לחלוטין שרק אתם מכירים. אתם מתחילים לצעוד אל תוך הזיכרון הזה, חשים את הקרקע תחת רגליכם, מריחים את האוויר הנקי, ומרגישים איך כל צעד שאתם עושים מעמיק את השלווה בתוככם.
כשאתם עומדים בלב המקום הזה, אתם מחליטים ליצור עוגן – סימן קטן שיזכיר לכם את השקט הזה בכל רגע שתרצו. אולי זה קפיצה קלה בכף היד, נגיעה בקצות האצבעות, או כל מחווה אחרת שמתאימה לכם. עכשיו, בכל פעם שתחזרו למקום הזה, העוגן יזכיר לכם את השקט שאתם מרגישים ברגע הזה.
המחשבות שצפו קודם בנהר נעלמו כמעט לגמרי. אתם יודעים שהן אולי יחזרו, אבל עכשיו יש לכם את הכוח לשחרר אותן שוב, ממש כמו שחרור של אבן קטנה אל תוך הנהר. אתם יודעים שהמקום הזה, השקט הזה, תמיד זמין עבורכם, תמיד ממתין שתשובו אליו.
לאט לאט, אתם מתחילים לחזור מהמסע הזה, עדיין חשים את השקט שבתוככם, שומרים אותו איתכם כשאתם פוקחים את העיניים. אתם מבינים שהשקט הזה אינו רק זיכרון או חלום, אלא כלי שאתם יכולים להשתמש בו בכל עת, בכל מקום, ובכל מצב.
וככה, בכל פעם שהמחשבות רוצות להשתלט, אתם יכולים לחזור לנהר ההוא, לאבן הקטנה, לעלים הצפים, ולהרגיש איך השקט חוזר אליכם, כמו חבר נאמן שתמיד מוכן ללוות אתכם בדרך.